על החלום ומשמעותו ניתן לקרוא בהרחבה בספרים פרי עטו של ד"ר רמי שקלים:
"תורת החלום ביהדות, כרכים א - ב"

בספרים החיצונים מופיעות שתי דעות מנוגדות בקשר לתופעת החלום והפרשנות
הנתנת לה. בספר משלי בן סירא (משלי בן סירא ל"ד, א-ח) דוחה הסופר כל הסבר
של אמונה בחלום, וטוען שהחלום בא מהרהורי ליבו של האדם והוא אינו אלא
הבל וריק. באיגרת אריסטיאס (שנכתבה על ידי יהודי אלמוני במחצית המאה
השנייה, ומיוחסת בטעות לאריסטיאס שהיה יווני בן חצרו של המלך תלמי השני
פילוקראטס), ניתן הסבר פסיכולוגי לחלום, וקיימת שם בעצם שלילת כל משמעות
מיסטית לחלום (איגרת אריסטיאס, רי"ג-רט"ז).

לעומת זאת, בספר החשמונאים מובאת הדעה, שהחלום הוא דרך מדרכי הנבואה,
ובה מתגלה האל לברואיו (חשמונאים ב, ט"ו, י"א-ט"ז), דעה דומה לזו מופיע גם
בתוספות למגילת אסתר.

ספר חנוך מיוסד, כמעט כולו, על חלומות וחזיונות מן השמים. לערך בתקופה בה
נכתב ספר חנוך, חי ופעל גם יוסף בן מתתיהו. בספרו ''תולדות מלחמת היהודים
עם הרומאים' הוא כותב כי האיסיים עסקו בפתרון חלומות והתמצאו היטב בתחום
זה. לדבריו, גם הוא עסק בפתרון חלומות :

"ובטרם נקרא ארכילאוס לעלות לרומי, ראה ארכילאוס חלום כזה וסיפרו לרעיו:
(בחלומו) ראה שיבולים, עשר במספרן, והן מלאות חיטה, וכל אחת מהן הגיעה
לבישולה, ונדמה היה לו שהוא רואה והן נאכלות בפי שוורים. וכהקיץ נראה לו,
שהמראה רומז לדברים חשובים בשבילו, וקרא לחוזים שהיו ממונים על פתרון
החלומות, וכשנחלקו אלה על אלה, שכן הסיפור לא הצטרף לכולם לעניין אחד,
ביקש איש (אחד) שמעון - איסי לפי כיתתו, ביטחון (לעצמו) ואמר, שהחלום מביא
שינוי בענייניו של ארכילאוס ולא לטובה. שכן השוורים מבשרים צרות, מפני
שהבהמה מתייגעת בעבודות, (והם מבשרים) שינויים במדינה, כי האדמה החרושה
בעבודתם של אלה אינה יכולה להישאר כמות שהייתה. השיבולים שהן עשר
קובעות מספר זה של שנים, שכן בתקופת שנה אחת יש יבול (אחד), וזמן שלטונו
של ארכילאוס יצא. כך פתר הלה את החלום. וביום החמישי לאחר שבא החלום
לארכילאוס, הגיע ארכילאוס שנשלח ליהודה לקרוא לו".
(קדמוניות היהודים י"ז, י"ג, ג').

יוסף בן מתתיהו כאמור, מעיד בספרו 'תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים' שגם
הוא היה בקיא בפתרון חלומות שכן לפי עדותו שם, היה בנעוריו מתלמידי
האיסיים, ומהם רכש בקיאות בחכמת פתרון החלומות:
"ואת הדברים האלה השיב יוסף אל ליבו, והנה בערה עליו חמת אנשי הצבא
העולים עם ניקנור, והם אמרו לשלוח אש במערה. אך שר החיל השיב את ידיהם
אחור, באמרו כי רוצה הוא לתפוש את האיש חי. ויוסף שמע את קול נקנור, המדבר
אליו רכות, ואת צעקת אנשי המלחמה הרבים, המהלכים עליו אימים, ועל ליבו
עלה זכר חלומות הלילה אשר גלה לו אלהים, בהם את הצרות הבאות על
היהודים, ואת עתידות מלכי הרומאים. כי הבין יוסף לפתור חלומות וגם לבאר את
חידות דברי האלהים (הנשמעים לשני פנים), בלמדו את הנבואות אשר בספרים
הקדושים, כי היה כהן ויצא מזרע הכהונה. וברגע ההוא נחה עליו רוח ממרום,
והוא שם לנגד עיניו את החזיונות הנוראים, אשר ראה בחלומו זה מקרוב ..." (יוסף
בן מתתיהו, 'תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים' ספר ג', פרק ח', פסקה ג').