על פי התורה, חודש ניסן הוא החודש הראשון בשנה, ונקרא 'ראש חדשים': "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות יב,ב). לעומתו עומד חודש תשרי הנקרא 'ראש השנה'. בתולדות ימי ישראל, התחרו חודשים אלו ביניהם זמן רב מי מהם יעמוד בראש. בבסיס "תחרות" זו עמדה השאלה באיזה חודש נברא העולם, בתשרי או בניסן. סוגיה זו עוררה ויכוח ער בין חכמי התלמוד, והם דנו בסוגיה זו בכובד ראש. שורשי הויכוח נמצאים בתקופה של לפני כאלפיים שנים לערך, והתקיימה כנראה, לראשונה, בין שני תנאים: רבי אליעזר בן הורקנוס שטען שהעולם נברא בחודש תשרי, וכנגדו טען רבי יהושע בן חנניה הלוי כי העולם נברא בחודש ניסן. ועוד, הם דנו בשאלה האם בתשרי עתידים ישראל להיגאל או בניסן. מחלוקת זו היא למעשה הד מן העבר לערך שיחס עם ישראל לשני חודשים אלו (תלמוד ירושלמי, מסכת ראש השנה ב, ע,א; מדרש רבה בראשית, פרשה כב, פסקה ד; ילקוט שמעוני שמות, פרק יב, רמז רי; ילקוט שמעוני ישעיהו, פרק כז, רמז תלו; ילקוט שמעוני תהילים, פרק פא, רמז תתלא).
לבסוף נתקבלה דעת רבי אליעזר, ולפי דעה זו אמר ולימד רב יוחנן בר חנינא כי בחודש תשרי נברא העולם, ובראשון לחודש שיצא ביום שישי נברא אדם הראשון, ביום זה נכנס לגן עדן וביום זה חטא וגורש ממנו (פרקי דרבי אליעזר, פרק יח; תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין לח, ע"ב).
לפי זה יוצא כי תחילת בריאת העולם החלה ביום ראשון, בשבוע האחרון של חודש אלול בכ"ה לחודש, ובריאת אדם הראשון וחוה הייתה כעבור שישה ימים - ביום השישי שיוצא בראש חודש תשרי, והיום השביעי - השבת היה ביום השני לחודש תשרי (רבינו בחיי על בראשית, פרק א, פסוק ג; הנ"ל, דברים, פרק לג, פסוק כא; רמב"ם, פירוש המשניות, מסכת בכורות, פרק ו, משנה ג; חדושי הר"ן על ראש השנה, דף טז ע/א; פני יהושע על ראש השנה, דף ז ע"א; פסיקתא רבתי, פרשה מו; ספר רזיאל המלאך; ספר חמדת ימים, חדש אלול, פרק ז; ספר שערי הלשם, חלק א, סימן כ; ספר שמן ששון ח"א' שער ח' שער הנקודים' פרק ו; ספר השל"ה הקדוש', הקדמה; ספר שיח יצחק, חלק א, דרוש לשבת תשובה; ספר שבילי אמונה, הנתיב השני, השביל הרביעי; ספר כד הקמח, ערך ערבה; ספר יערות דבש, חלק שני, דרוש י; ספר קורא הדורות, דף יט, עמוד א; ספר התודעה, פרק שלשים וחמשה; ספר פרי הארץ, מכתב יא; ספר אור המאיר, דרוש לראש השנה; ספר מאור עינים, פרשת האזינו; ספר עבודת ישראל, - פרשת החודש; ספר פרי צדיק, דרוש לראש חודש אלול, אות ג; ספר ליקוטי הלכות, הלכות ברכת הפרות, הלכה ד; שפת אמת, ספר דברים, פרשת וילך; ספר שם משמואל, פרשת פקודי, פרשת שקלים; שם, חלק המועדים, ראש השנה יום ב'; שם, שם, הושענא רבה שנת תרע"ב).
עוד אמרו חז"ל כי בתשרי נולדו האבות, בראש השנה נפקדו אימותינו העקרות: שרה, רחל וחנה ונתבשרו על ההיריון, בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים.
בתחילת ימי ישראל היה חודש ניסן 'ראש החדשים', באשר בחודש זה אירעו מאורעות כבירים בדברי ימי ישראל כגון: יציאת מצרים, הקמת אוהל מועד - המשכן, קריעת מי הירדן בדומה לקריעת ים סוף בשעה שבני ישראל עברו לארץ ישראל, כיבוש יריחו ועוד.
לעומת זאת עמד החודש השביעי - חודש תשרי, בו יש חגים מקודשים: ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות. בראש השנה בטלה עבודת הפרך של אבותינו בארץ מצרים. שלמה המלך חנך בתשרי את בית המקדש, עזרא קרא לראשונה את התורה לפני הקהל לאחר שיבת ציון מגלות בבל ועוד.
עם ישראל נצווה לעלות לרגל לירושלים שלוש פעמים בשנה: פסח שבועות, סוכות. אבל חודש ניסן נחשב לחודש לא קל להתאסף בירושלים, וזאת עקב הדרכים המקולקלות מפני הגשמים, וכן טרדות העבודה המרובות בשדה: זריעת תבואות הקיץ, קציר השעורים ועוד.
בחודש תשרי היה הרבה יותר נוח לעם ישראל להתאסף בירושלים מכיוון שהיה פנוי מעבודת השדה ומצבו לשנה הקרובה כבר היה ברור לו. יש לזכור כי הגשמים טרם החלו, הקציר נגמר, בציר הענבים הסתיים, ולמעשה הסתיימו המלאכות השונות, ועתה היה פנוי העם לחגוג ללא טרדות מיוחדות. ואומנם, אט אט ובמשך תקופה ממושכת הפך חודש תשרי לחודש החשוב בדברי ימי ישראל, חודש בו נערכו עיקר הכינוסים בירושלים.
לא תמיד נחוג ראש השנה בראשון ובשני לחודש תשרי. בימי בית ראשון ולאחר מכן בימי גלות הראשונה נחוג ראש השנה בעשירי בחודש תשרי ביום בו חל כיום יום הכיפורים: "בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה לְגָלוּתֵנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה אַחַר אֲשֶׁר הֻכְּתָה הָעִיר בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הָיְתָה עָלַי יַד יְהֹוָה וַיָּבֵא אֹתִי שָׁמָּה"
(יחזקאל מ, א).
לבסוף נקבע על ידי חז"ל כי ראש השנה יחול ביום הראשון והשני של חודש תשרי.
ראש השנה הוא החג היחיד אותו נוהגים לחוג יומיים גם בארץ וגם בחו"ל, וזאת כדי שלא להיכשל חלילה בחילול יום טוב, מפני שהמולד חל ביום הראשון של החודש בטרם הספיקו העדים למסור את עדותם על מולד הירח. שני ימים אלו נקראים "יומא אריכתא" (יום אחד ארוך). חז"ל קבעו כלל: "לא אד"ו ראש". פירוש הדבר הוא שהיום הראשון - הראש של ראש השנה, לא יחול בימים א' ד' ו', ואם חל המולד ביום זה נדחית תחילת השנה החדשה ליום הבא. דחייה זו גררה אחריה עוד דחיות אחדות. מא' בניסן עד א' בתשרי 177 יום, שהם 25 שבועות ועוד 2 ימים. ועל כן לא יחול גם א' של פסח בימים ב' ד' ו'.
הלל הזקן מצא חוקיות מתמטית מדהימה בה על פי סימני אותיות ראשונות ואחרונות של האלף בית ניתן לדעת באיזה יום בשנה יחול כול חג, מועד צום וכד'. על פי שיטה זו מציבים מול האות הראשונה 'א' את האות האחרונה ת', מול האות השנייה ב' את האות השנייה מהסוף ש' וכך בזו הדרך:
א ת
ב ש
ג ר
ד ק
ה צ
ו פ
ז ע
על פי שיטה זו: ביום בשבוע בו יחול א' של פסח, באותה שנה, באותו יום בשבוע יחול גם מועד המתחיל באות ת' - תשעה באב.
ביום בשבוע בו יחול ב' של פסח, באותה שנה, באותו יום בשבוע יחול גם מועד המתחיל באות ש' - שבועות.
ביום בשבוע בו יחול ג' של פסח, באותה שנה, באותו יום בשבוע יחול גם מועד המתחיל באות ר' - ראש השנה.
ביום בשבוע בו יחול ד' של פסח, באותה שנה, באותו יום בשבוע יחול גם מועד המתחיל באות ק - קריאת התורה (שמחת תורה).
ביום בשבוע בו יחול ה' של פסח, באותה שנה, באותו יום בשבוע יחול גם מועד המתחיל באות צ' - צום כיפור.
ביום בשבוע בו יחול ו' של פסח, באותה שנה, באותו יום בשבוע יחול גם מועד המתחיל באות פ' - פורים.
העובדה המתמיה והמדהימה היא כי לא נמצא בזמנו חג שיהיה מקביל ליום ז' - שביעי של פסח. והנה עברו חלפו אלפיים שנים, ולאחר קום המדינה נקבע בדרך פלא כי ביום בשבוע בו יחול ז' של פסח, באותה שנה, באותו יום בדיוק יחול מועד המתחיל באות ע' - עצמאות.