גלות השכינה על פי התלמוד ותורת הקבלה

על פי הקבלה, השכינה נמצאת בגלות. גלות השכינה, שהתחילה ביסודה עם חטא אדם הראשון, קיבלה את מלוא משמעותה בגלות ההיסטורית של עם ישראל. ב'רעיא מהימנא' ו'תיקוני זוהר' שהם חלקים מספר הזוהר, מזוהים חטא אדם הראשון והגלות כקשורים ושזורים האחד בשני.

דימוי השכינה כיוצאת לגלות מקורו בתלמוד: "בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקדוש ברוך הוא שבכל מקום שגלו שכינה עימהן" (תלמוד בבלי, מסכת מגילה כט, ע"א). מובנו המקורי של מאמר זה, אינו אלא זה שהקדוש ברוך הוא שוכן בתוך עם ישראל גם במקום גלותם. בקבלה המשמעות שונה לגמרי: משהו מן האל עצמו גלה מתוכו. בתפיסה הקבלית על גלות השכינה מתקשרים שני מוטיבים: גלותה של כנסת ישראל אל בין הגויים, וגלותה של הנשמה ממקור מחצבתה בבואה לשכון בתוך גוף האדם. גלות זו מתוארת על ידי חז"ל במשל על המלך המגרש את אשתו או את ביתו, ולעיתים היא מתוארת בכתבי חז"ל כהתגברות והתפרצות של כוחות ה'סטרא אחרא' הפורצים אל תחום השכינה, משתלטים עליה ומנצלים אותה למטרותיהם ההרסניות.

בספרות ראשית הקבלה, עדיין לא מופיע בבירור התפיסה, כי גלות השכינה, שהיא חלק מן האלוקות, קשורה לראשית בריאת העולם, כגון: שבירת כלים וכד'. דעה זו נתפתחה רק במאה ה16 בקרב מקובלי צפת. גלות השכינה, או בלשון אחרת, הפירוד בין העיקרון הזכרי והנקבי הנמצאים באלוקות, נתפסה במידה רבה כמעשה הרסני הכרוך בחטא אדם הראשון ובהשפעתו המאגית הרוחנית ההרסנית. לפי מקובלי צפת, חטא אדם הראשון חוזר ונשנה במידה ידועה בכל חטא וחטא. במקום להתבונן בכללות הספירות ובאחדותן האדירה, בחר האדם הראשון, ברגע בו נתנה לו הבחירה החופשית, בדרך קלה יותר: הוא דבק בהתבוננותו בספירה האחרונה - ספירת המלכות, הנראית אמנם כמשקפת את הכול, בניתוקה מן הספירות האחרות, כאילו היא לבדה האלוקות כולה. למעשה אדם הראשון לא השכיל להתבונן על כול הבריאה ולתפוס אותה כשלמות אחת, הוא הפריד וקיצץ באחדות האלוהית. במקום לחזק אחדות זאת, על ידי מעשיו שלו, הוא הפריד את ספירת המלכות מתוך הספירות. מאז קיים אי שם בעמקי ההוויה האלוהית מעין קרע פנימי בין העליון לתחתון, בין הזכרי לנקבי, דוגמת הפרדת המים ביום השני על ידי הרקיע.

הקרע הזה תואר על ידי המקובלים בסמלים רבים: פירוד בין עץ החיים לעץ הדעת, פירוד בין החיים והמוות, תלישת הפרי מעץ הדעת שהיה ראוי לו להישאר מחובר לעץ, ועוד.

בדברי ראשוני המקובלים, נשתקפה גלות השכינה כסמל לחטאי עם ישראל, ולכן משמעות דרכו של היהודי המאמין, בתפיסתו ובאורח חייו הדתיים, צריכה להיות ביטולה של הגלות וסלילת הדרך לגאולה, שהיא איחודם מחדש של הקדוש ברוך הוא ושכינתו. הגאולה תבוא כאשר יתקיים מצב בו יוחזרו הזכרי והנקבי לאחדותם המקורית ולזיווגם הבלתי פוסק אשר יזרים מחדש וללא מעצור את השפע בכול העולמות. לפי המקובלים נעשית כל מצווה 'לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה'. לתפילה זו צריכה להיות נלוות מצווה.

כאשר גלה עם ישראל מארצו, גלתה עימו אף השכינה, בחינת 'בני בגלות אף אני בגלות. על ידי קיום מצוות כהלכתן, מעורר היהודי את השכינה הנמצאת בגלות ומקרב יותר ויותר למקומה הטבעי – ארץ ישראל.

להלן מספר התייחסויות של חז"ל לעניין מצבה ומעמדה של השכינה בגלות, והדרך להחזירה למקורה.

רבי מאיר אבן גבאי, ספר עבודת הקודש, חלק ג, פרק מד

"ואמנם אמרו ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזתים, הוא עניין גלוי השכינה וקומה מהגלות בעמידה ורוממות גדול, בסוד התנערי מעפר קומי שבי ירושלים, כי היא בזמן הגלות כשוכבת לעפר, בסוד כי שחה לעפר נפשינו ותרגם יונתן ויתגלי בגבורתיה כי יתגלה השם הגדול בגבורתו סוד גבורה תחתונה ואמר רגליו כי סוף האדם רגליו בסוד ומקום רגלי אכבד".

רבי אברהם אזולאי, ספר חסד לאברהם, מעין א, נהר כה

"ובעוד שהשכינה מתלבשת שם בשרי קליפות החיצונים להשפיע מתוכם, כמש"ה שמוני נטרה את הכרמים כרמי שלי וגו', ר"ל הכרמים שהם השרים, כרמי שלי הוא א"י, ועם קדוש לא נטרתי, כי אין יחוד כלל מאחר שהשכינה נפרדת מן הספירות כולם הם בלתי שלימות, כי אין אור הא"ס מתגלה בהם בתוספות אור יותר מכדי חיותם, כי אין כתר משפיע אורו כי אם בהיות חכמה ובינה שהם הכסא שלו בייחודים, והם אינם מתייחדים כי אם בייחוד הת"ת והמלכות והיא נטרדת מכל יחודה וטובותיה ואין בה אור כלל ע"י אותו יחוד שלה, אמנם ימשוך אליה ע"י תפלותינו ומצותינו ומ"ט סעד וסמך ועזר מעט כדאיתא בזוהר בחוקותי. וזה יהיה ענין הנזכר אפילו לנו יושבי א"י שאנו בחיק האם ובסדר הנכון אל המדריגות, כי אף שחרב בית המקדש לא שלטו הקליפות בא"י אלא עד תשלום החורבן ואח"כ נסעו, והגוים הללו היושבים בא"י מיום החורבן והלאה אינם דוחים את השכינה בחורבנה ממנה, אלא תמיד היא עומדת בכותל מערבי, כי מעשי הגוים וחטאתם אינם פוגמים רק חלול שמו בגלות ואנחנו עומדים בחיק האם והיא בוכה עמנו ומנשקת את עפר משכנה כדאיתא בזוהר איכה וע"ש וזמש"ל".

רבי אברהם אזולאי, ספר חסד לאברהם, מעין ה, נהר לז

"ומי שלא יסבול ויאמר נתנה ראש, ילך אל האומות ויכלה עמהם, והשאר יצטרפו בצער ההוא כל א' כפי שיעור עוונו, והצדיק יתברך השורש המלוח במעיו כמן, ויחזק באלהיו, והבינוני ישוב, והרשע נדחה או ישוב ויצטער, ואין כח ביד מרע"ה אלא לבכות עמהם, ותרבה הבכייה והתשובה שם, ומיד יקומו מתי מדבר, ותצמח גאולה, ותקום שכינה מעפרה, שתחלת נפילתה היתה מעת שמתו דור המדבר, ויהיה דור יובל דור גאולה וחירות, ומיד יבואו גאולים לירושלים הבנויה ובית המקדש הבנוי, ותבא עמהם שכינה ותשרה במקדש, ויבאו דגלים כימי צאתם ממצרים, ואז יאחז הקדוש ברוך הוא בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה".

ספר הליקוטים, ספר איוב, פרק כח

"ברזל מעפר יוקח וכו'. הנה כבר ידעת, כי השכינה יסוד ד' מהיסודות העליונים, ה' אחרונה יסוד העפר, בסוד וכל בשליש עפר הארץ. והנה ז"ס ברז"ל, שהם, בלהה רחל זלפה לאה, מעפר יוקח, כי כולם נחצבים מהמלכות, הנקראת עפ"ר".

רבי חיים ויטאל, ספר שערי קדושה, חלק ב, שער ד

הגאוה היא שורש להרבה עבירות אם בין אדם למקום ואם בין אדם לחבירו, כי גורם להזיק לחבירו ולשנאתו ולדבר לשון הרע עליו, וכאלה רבות, ואם בינו למקום שכן כתיב (דברים ח' י"ד) ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך, ואמרו רבותינו ז"ל (סוטה דף ה' ע"א) כל שיש בו גסות הרוח נקרא תועבה שנאמר (משלי ט"ז ה') תועבת ה' כל גבה לב. ואמרו (שם) בשמתא מאן דאית ביה, וראוי לגדעו כאשירה ואין עפרו ננער ושכינה מיללת עליו ושקול כעובד עבודה זרה וככופר בעיקר, וכאלו בא על כל העריות כולם וכאלו בנה במה, ואפילו שיקנה להקדוש ברוך הוא שמים וארץ כאברהם אבינו שלא ינקה מדינה של גהינם וסופו מתמעט ונאסף מן העולם שלא בזמנו, ואפילו ירבעם שכל חכמי דורו היו לפניו כעשבי השדה (סנהדרין דף ק"א ע"ב) ולא היה בתורתו דופי והיה שונה ק"ן פנים בתורה לא אבר אחד פנוי ממנו שאינו שורה עליו צריך בעבור אותו אבר לחזור בגלגול לעוה"ז עד שישתלם בכל האברים בדיוקן דצלם ה', שאם חסר אבר אחד אין הוא בצלמו. סוף סוף כל מה שישתדל הבן אדם בעבור קב"ה ושכינתיה כאשר עושה מצותיו, כך מדה כנגד מדה ישתדל הקדוש ברוך הוא בעבורו ובעבור בת זוגו באותו עולם. נענש ונטרד מן העולם הזה והעולם הבא אלא מפני גסות הרוח וכאלו דוחק רגלי השכינה ומסתלקת מן העולם ואומרת אין אני והוא יכולים לדור יחד בעולם, ומורד במלכות שמים, ומתעטף בטליתו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שנאמר בו (תהלים ל"ג א') ה' מלך גאות לבש, ובמה יתגאה האדם והויתו מטפה סרוחה ויצירתו בדם נדה ובחייו טנוף וסרחון ואחר מותו רמה ותולעה ואחרית גופו גוש עפר ונפשו יורדת לגיהנם".

רבי מנחם עזריה מפאנו, מאמר מאה קשיטה, סימן יח

"וירושלים בזמן הדין והגלות דכתיב בה ישפילנה ישפילה עד ארץ יגיענה עד עפר כי הנה נחש עפר לחמו ובהיות השכינה משפעת טובה לבעלי הרצועה אז היא ממתקת לנחש מאכלו ומתעפרת בעפרו עד ירחמנו עושנו ואף בזמן הסתר פנים כתיב לא מאסתים ולא געלתים לכבוד הכלה הכלולה אשר עמהם. עוד אמרנו שהיא ראשונה ממטה למעלה כפשוטו וכן היא ראשונה ממעלה למטה בסוד תחלת המחשבה סוף המעשה".

רבי מנחם עזריה מפאנו, מאמר תקוני תשובה, פרק יד

"וכל המרבה ביחודים האלה וכיוצא בהם כפי כחו בין בתפלה בין בכונתו תמיד בהרהורי תורה מועיל להאיר נשמתו ולהביא לה תוספת עלוי ואפילו לא חטא מימיו טוב לכוין בהם ודומיהם תמיד ובכל אשר יפנה ישכיל ולהשלמת התיקון דעליה קאימנא בחול ישכב בעפר הארץ ממש לפחות שעה אחת מהלילה כי השכינה גם היא בעונו מתפלשת בעפר. ומה טוב שיעסוק בתורה הרבה ובפרט בסדר קדשים ובסדר טהרות ולא ישמש מטתו אלא בלילי שבתות וי"ט וראשי חדשים דכתיב ביום השבת יפתח וביום החדש יפתח וכן בליל טבילת אשתו וביום שלפניו ירבה במצות ובתורה ובג"ח יותר משאר הימים ובכל כחו ויתודה בכל לבו למען יזכה להמשיך לזרעו אחריו נשמות קדושות ראויות לזרע ברך ה' וזה מקרא שאין לו הכרע זרע שהוא ברך את ה' וזרע שה' ברך אותו וכן ישכים בסוף ליל עונה לבית הכנסת ומה טוב אם יקום בעוד לילה לקול השכוי ויעסוק בתורה ובשירות ותושבחות בכוונה מרובה יותר משאר הלילות ויבקש רחמים וכל מה שהוא מועיל לבעל תשובה כ"ש שהוא משובח לצדיקים גמורים ויתמיד בודוי להתחזק בתשובה ולקיים חטאתי נגדי תמיד ויבכה וירחץ פניו בדמעותיו להעביר רושם העון מעל מצחו ואז יתקיים בו גם ה' העביר חטאתך לא תמות ודוד מלך ישראל חי וקיים".

רבי חיים משה לוצאטו (רמח"ל), פירושו על נביאים

"ואחר כך תיקן את השכינה והעמידה מן העפר שהיתה שוכבת שם, וזה בכח אימא, "אשר עמדתי לפניו", ומדבר בבחי' עצמו, כי שם אליהו הוא בבחי' נוק' כנ"ל. ואז נתחזק נגד הס"א למנוע שלא יבא שפע בכל זמן הגלות, אלא באמצעות השכינה, וזהו, "אם יהיה השנים האלה", אלו הם השנים שנאמר עליהם, "ויהיו ימים במשמר".

רבי חיים משה לוצאטו (רמח"ל), פירושו על הכתובים

"קומי רני בלילה לראש אשמרות שפכי כמים לבך נוכח פני אדני שאי אליו כפיך על נפש עולליך העטופים ברעב בראש כל חוצות (ב, יט). והנה כתוב, "כל דם לא תאכלו על הארץ תשפכנו כמים". בא וראה, השכינה בגלות נאמר עליה שהיא שוכבת לעפר, אבל עם כל זה, קימה היא לה, כי בגלות עצמו השכינה מתקוממת, כי כמה אורות נזמנים לה לעת הגאולה, וזהו, "קומי רני בלילה", כי בעת הלילה של הגלות יש הקימה הזאת. ואמר "קומי", ולא קום, כי מורה גם כן קומי מלרע, כי כשם שהקב"ה לא עזב השכינה וישראל - "בכל צרתם לו צר", כך בקימתה גם הוא יקום. וכל זה נעשה בכח מיתוק עשר ספירותיה בהויה - מה שהיתה באדני, ועל כן רנ"י הוא י' פעמים יקוק שהוא סר"

רבי חיים משה לוצאטו (רמח"ל), ספר תקט"ו תפילות, תפילה רב

"מיד נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל, וישראל מיד נכפפה קומתם דכתיב כפף נפשי, כי שחה לעפר וכו', בשעה שתקום השכינה מנפילתה תעשה נ' פשוט', וכן יקומו ישראל דכתיב קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך...".

רבי חיים משה לוצאטו (רמח"ל), ספר תקט"ו תפילות, תפילה תצה

"אל אחד יחיד ומיוחד סמוך את נפילתנו שהיא נ' שבה נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל, מי יקים אותה אלא אי' עלאה שהיא ס' סומך ה' לכל הנופלים וזוקף וכו' לעשות אותה נ' פשוטה נאמן פשוט, שבתחלה היה נחש כרוך על עקבה, שהוא ס"מ דל גאה, מלך בקומה זקופה, שדוחק רגלי השכינה וממנו ערב רב בישראל, שהם גסי הרוח שנא' בהם היו צריה לראש, ושכינה וישראל הם כפופים תחתיהם, נ' כפופה ודאי, שנפלו לעפר דכתיב הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה, ונ' נעשית נחש, עד שאי' עלאה תקים אותה דכתיב ביום ההוא אקים כו'...".

רבי נחמן מברסלב, לקוטי תפילות, חלק ראשון, תפילה עא

"ויקוים מקרא שכתוב: "ושב יהוה אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך יהוה אלהיך שמה. אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך יהוה אלהיך ומשם יקחך". ותעלה את השכינה מגלותה ותקימה מעפרה, ותשלים את הדעת הקדוש, ותמשיך דעת דקדושה ורחמים גדולים בעולם. ותבטל כעס ואכזריות מן העולם, ויקוים מקרא שכתוב: "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה את יהוה, כמים לים מכסים".

רבי נחמן מברסלב, ספר ליקוטי הלכות, הלכות תלמוד תורה, הלכה ג

"וכשמשה נכנס אצלו, הינו שהתורה מעוררת אותו לתשובה ואומרת לו לשלח את ישראל מהגלות, הינו שישוב לה' ויוציא את כנסת ישראל, שהוא השכינה, שהוא תורה שבעל פה, מהגלות שבפיו ויקום השכינה מעפרה וילמד לשמה ויחזר התורה שבעל פה והשכינה וכנסת ישראל למקומם, אזי הלמדן פונה ערף מן האמת ממשמעות הטוב ואומר, מי ה' אשר אשמע בקלו לא ידעתי את ה'. כי הוא אינו רוצה לראות בהתורה משמעות הטוב שהוא התגלות ה' ואומר לא ידעתי את ה'. ואינו רואה בהתורה כי אם המשמעות להפך ולומד רק בשביל הנאת גופו בשביל לגדל כבודו, להראות חדותו לרבים שהוא למדן מפלג ובקי בש"ס ופוסקים וכו' כנ"ל".

רבי אלעזר אזיכרי, ספר חרדים, פרק לד

"זוחל אשב שואל ממנו עזרה. גנו אשמור ואשתדל לעבדה. חומים אשליך ואלקוט לי שושנים. בשמים ראש וקנמון וקדה. טנא אמלא מכל מיני מגדים. אומרה ירח מנחת יהודה. יאיר עלי נורא אור שכינתו. ודבקה בו תמיד נפשי בעודה. כל עצמותי יתרעשו בפחד. לקרוא בשמו ולעבדו שכם אחד יתקדשו ויעשו אגודה. לך ארצה ישתתוו אפים. וישאו לך אדון לב אל כפים. העבר מהם כל עון וחלודה. מי יתן לי לעוף אבר כיונה. אל הר קדשך אעופה ואשכונה. אשק עפר מקום שכינה ירדה".

רבי אליהו בן משה די וידאש, ספר ראשית חכמה, שער הענוה, פרק ששי

"וכמו שבעונותינו גורם שפלות השכינה, כאומרו (ישעיה כב, ה) ישפלנה ישפילה וגו' עד עפר, כדפי' בשער היראה ובשער התשובה כן ראוי שיהיה שפל ולא יבחר גבהות המקומות, וכמו שקולה נמוך...".

רבי אפרים מסאדילקוב, ספר דגל מחנה אפרים, פרשת נשא, דף ה

"וידוע שיש שושבינא דמלכא ושושבינא דמטרוניתא וכשהשכינה נקראת בשם עפר כמו (קהלת ד', כ') הכל היה מן העפר והכל וגו' אז העבודה ההיא נקראת בשם צמיחות ופירות ועל ידי מה היא הצמיחה...".

רבי צבי הירש מדינוב, ספר אגרא דכלה, דף צד/א

"אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ. ר"ל האי"ש הוא זעיר ממנה "את עפר הארץ", ר"ל ממנה את השכינה שנקראת א"ת, ונקראת עפר הארץ, כמו שיסוד העפר הג' יסודות אש מים רוח פועלים בה להוציא פרי, גם זרעך ימנ"ה, ר"ל גם מזרעך יתמנה מלך שיהיה בבחינת יסוד העפר רגל רביעי, שהג' יסודות עלאין שהם אש מים רוח, דהיינו ג' אבות חסד גבורה תפארת יפעלו בה, והוא יתמנה מלך וכל גנזי מלכא בידוהי, וזה שמלך דוד תחילה בחברון (שמואל ב' ב יא), שאמרו בזוהר הק' (ח"א ע"ט ע"ב) דהוצרך להתחבר באבהן, והבן".

רבי צבי הירש מדינוב, ספר אגרא דכלה, דף רל/ב

"והנה אמרו עוד בזהר (ח"ג ו' ע"א) בפסוק (עמוס ה ב) נפלה ולא תוסיף וכו', דבפורקנא בתרייתא לא תהוי כזימנא קדמאה, שהשכינה בעצמה כביכול באת לבית המלך, מה שאין כן בפורקנא בתרייתא המלך יבוא אליה להקימה מעפר, עיין שם. וזה שנרמז בתורה זא"ת (היא השכינה הנקראת זא"ת בזאת יבוא אהרן (ויקרא טז ג), תהיה (לה) תורת המצרע ביום טהרתו, (יהיה עת וזמן אשר לא יבוא אליה המלך להקימה, רק) והובא אל הכה"ן (הוא המלך היחיד ומיוחד הנרמז בתיבת כה"ן, שהן המה אותיות...".

רבי שלמה מרדומסק, ספר תפארת שלמה, מבוא השער

"לאוקמי שכינתא מעפרא. הנ"ל הפי' הוא כי הנה נפשות הצדיקים בקבר הם חיים בכח השכינה אשר חופפת עליהם שמה וזהו מבו' ענין הזה של נפשות הצדיקים בהאר"י ז"ל באריכות. וזהו כשיהי' תחיית המתים הנה יקומו הצדיקים ישיני עפר ותקום השכינה עמהם מעפר. וזהו (ישעיהו נב, ב) התנערי מעפר קומי וז"פ לאוקמי שכינתא מעפרא כנ"ל".

רבי שלמה מרדומסק, ספר תפארת שלמה, רמזי פורים

"והנה אח"כ השכינה היא חוזרת ומלבשת הצדיקים במלבושה בכבוד ותפארת כמבו' הענין כולו בפ' אשת חיל לי"ח. וזהו סוד בגדי כהונה שנאמר בהם (שמות כח, ב) לכבוד ולתפארת. וע"ז אמר הכ' (תהלים קלב, ט) כהניך ילבשו צדק היא השכינה כנודע. וע"ז אמר (לכה דודי, קבלת שבת) התנערי מעפר קומי לבשי בגדי תפארתך עמי ר"ל התנערי מעפר הגלות והעצבות קומי לבשי בגדי השכינה שהיא תפארתך עמי. ובזה אמרנו לעיל בפ' (אסתר ד, ד) ותשלח בגדים להלביש את מרדכי ולא קבל".

רבי חיים מטשרנוביץ, ספר באר מים חיים, פרשת כי תשא, פרק ל

ועל כן כשאדם יתן אל לבו על האי שופרא דבלי בעפרא סוד השכינה הקדושה שופרא דשכינתא, שירדה לקיים אמונתה לישני עפר".

ד"ר רמי שקלים, מומחה לקבלה ולנומרולוגיה, המרצה הפופולארי והמבוקש ביותר בארץ בתחומו, מחברם של 12 ספרים בנושאי קבלה ומחשבת ישראל, ועוד מאמרים רבים על הגות חז"ל, מגיש תוכניות ברדיו דרום בימי רביעי בין השעות 22.00-24.00 ועונה לשאלות מאזינים/ות בתחום של קבלה ונומרולוגיה. להזמנות ספרים והרצאות ניתן להתקשר לפלאפון: 0505-249215

מייל: shkalim.rami@Gmail.com