בשם קבלה קוראים לתורות הנסתר, למיסטיקה היהודית ולמכלול התנועות האזוטריות ביהדות, כפי שנתגבשו, בהתפתחות רצופה מאז סוף ימי הבית השני, ובייחוד לצורות שלבשו למן סוף המאה ה.12- הקבלה הנה מיסטיקה וגם אזוטריקה ותאוסופיה.
המיסטיקה היא ידיעה כה גבוה עד שאין מלים כדי להביע, ולכן לפי מהותה ניתן להביע אך ורק בסמלים,
ואילו האזוטריקה היא ידיעה שאפשר להביע במילים, אך אין רשאים או רוצים לגלותה.
אלו, דורשים להכיר הן את האל והן את דרך בריאת העולם.
דרך הכרה זו אינה מושגת באמצעות השכל, אלא באמצעות ההתגלות וההשגה.
ההתגלות באה מן השמים ליחידי סגולה המקדשים את עצמם.
ההשגה הנה דרך של התבוננות והארה פנימית באמצעותה יורד האדם לתוך נבכי עצמו ומגלה שם את יסודות האל והבריאה.
באמצעות שתי דרכם אלו מגלה המקובל את" מסתרי החיים" הגנוזים של האל, ואת יחסם לחיי הבריאה בכלל ולאדם בפרט.
בתקופות קדומות קראו לקבלה בשם "חכמה נסתרת" (ח"ן) ומאז הופעתה שימשו בה בערבוביה אלמנטים מיסטיים ואזוטריים.
חכמי קדם הגבילו את גילם ומספרם של הנכנסים בסודות הקבלה. כמו כן הוגדרו מידות מוסריות החייבות לחול על הנכנסים לתוך הקבלה.
הקבלה עברה שלבי התפתחות רבים וראשיתה תורת מעשה בראשית ותורת מעשה מרכבה שהתפתחו בסוף ימי הבית השני הן אצל הפרושים והן אצל האיסיים. תורת מעשה מרכבה ומעשה בראשית נוגעים במבנה העולם הנסתר, היושבים בו, גורל הנשמות בו וגילוי הקץ ונוראותיו.
במיסטיקה יהודית קדומה זו, מופיעים" סודות הכסא" של האל, העולם בו הוא שרוי והעלייה אליו על ידי המיסטיקנים היהודים הקדומים המכונים" יורדי מרכבה." ספרות ההיכלות ומעשה בראשית מדגישים את דרך העלייה לעולמות העליונים. ראשית צריכה הייתה הכנה סגפנית רבה.
העולה לעולמות העליונים יושב היה כשראשו בין ברכיו- מצב מאוד נוח לשינויים בתודעה?
ולהיפנוזה עצמית - וחזר על פיוטים ומשפטים שהן מעין "מנטרות" לעליה למעלה.
שירה זו היא שירת חיות הקודש, הנושאות את כסא הכבוד של האל.
בפיוטים אלה האל הוא מלך קדוש ש"גאווה, יראה ופחד" סובבים אותו ב"היכלי דממה."
עוד מופיעים בספרות זו תאורי העולם העליון:
שבעה רקיעים, שבעה היכלות ברקיע העליון (ערבות), צבאות של רבבות מלאכים, נהרות אש היורדים לפני מרכבת האל ובגשרים,
"אופן המרכבה", ה"חשמל", והשיא:
דמות כבוד האל על כסא הכבוד בצורת אדם עליון.
הקבלה עברה שלבי התפתחות שונים לאורך אלפיים שנותיה והגיע לצורתה הנוכחית מתוך פירוש האר"י לספר הזוהר.